סגנון ושאלת החיים: מחשבות בעקבות זימל
מאמר זה עוסק בקשר בין חיים אנושיים, המרחב היצירתי, ומושג הסגנון. המאמר מציג את מטפיזיקת החיים שמפתח גיאורג זימל בהגותו המאוחרת, ומתמקד בדרך שבה המרחב האסתטי־יצירתי, ובפרט הסגנון, יכולים להוות מענה להנכחת המתח הפנימי שקיים בתופעת החיים ללא רדוקציה. במאמר, אני מציגה ראשית את המבנה הדיאלקטי הייחודי העומד בבסיס החיים האנושיים — מבנה אשר משמר את עמימות מושג החיים, כמו גם את המתח העומד בבסיסם. לאור הקושי להמשיג חיים, המאמר פונה, בעקבות זימל, לאפיין את מושג החיים באופן עקיף, דרך מושג המוות שנתפס כגבולם — המקום ממנו ודרכו החיים כחיים מתהווים ומתעצבים. אציג את מקומו הייחודי של המוות בחיים האנושיים, ובפרט, בחיים אינדיבידואליים ייחודים, כמו גם את מקומה וחשיבותה של יצירתיות וסינגולאריות האדם בנוגע לשאלת הסופיות, האינסופיות, והעל-זמניות כפי שעולות בספרו האחרון השקפת חיים: ארבע מסות מטאפיזיות (1918). במרכז המאמר, דיון בקושי לממש חיים מלאים לאור התפיסה המטאפיזית שמציעה זימל. המאמר יציע תשובה לקושי זה דרך פיתוח חדש של מושג מינורי המצוי בהגותו המאוחרת של זימל: מושג הסגנון.
סמינר הקיבוצים
ד״ר מירב אלמוג היא מרצה לפילוסופיה במכללת סמינר הקיבוצים. היא מתמחה בפילוסופיה קונטיננטלית של המאה ה־20,בייחוד בפנומנולוגיה ובאסתטיקה. מחקריה עוסקים בסוגיות הנוגעות בגופניות ובאחרוּּּּּּת, בדיאלוג וביחסים בין־סובייקטיביים במציאות עכשווית, שוטטות ואורבניות, ובקשר בין סגנון להוויה האנושית.
