מטרת הכרך היא להפגיש את העתיד עם אפשרויות של דיבור וארטיקולציה פילוסופיים שיחלצו אותו מסד האדישות המחשבתית והמובן מאליו. העושר הגלום בעתיד זקוק לפיתוח של שפה פילוסופית שרגישה למעמד הטנטטיבי, הלא-וודאי – ל-״אולי״ – של ה״עדיין לא״. הדיון בעתיד הכרחי כדי לפתוח את ״אופק התקווה", כפי שכינה זאת ארנסט בלוך, והפתיחה ההגותית הזו של העתיד הכרחית כדי שחזון אתי ופוליטי יוכל להיקשר גם אל הדורות הבאים.

עיון מעודד דיון בעתיד במסגרת שאלות על המטאפיזיקה והפנומנולוגיה של הזמן, על היעלמות העתיד ונוכחותו במסגרת המבנים הטמפורליים שמאפיינים את התרבות העכשווית, כמו גם, מבטים השוואתיים על סוגים שונים של אינטנציונאליות, הלכי רוח וצורות חוויה המכוונות פני-עתיד, כפי שאלה מופיעות בהקשרים תרבותיים ודתיים מגוונים.

המערכת תקבל מאמרים מקוריים בעברית, שטרם פורסמו ואינם מצויים בשיפוט במערכת כתב עת אחר בעברית, בהיקף של עד 6,000 מלים. נוסף על המאמר יש לשלוח תקציר באורך של עד 250 מילים בקובץ נפרד. כל המאמרים יעברו שיפוט אקדמי.

נשמח לקבל גם הצעות לתרגומים של טקסטים רלוונטים לנושא העתיד, כמו גם הצעות למסות קצרות, פולמוסים, וסקירות ספרים חדשים, שיהיו רלוונטים לנושא.שאלת העתיד הפכה נוקבת בעת הזו, בצל מגפת הקורונה, משבר הדמוקרטיה והמשבר האקולוגי. שאלה זו אינה נשאלת עוד מתוך חדוות הגילוי של הלא-נודע, מתוך אמונה בהפיכת העולם למקום טוב וצודק יותר, וגם לא מתוך אימה הקץ. היא נשאלת כיום מתוך ניסיון להתמודד עם תחושת אובדן של העתיד, עם זמניות אנושית, שבעידן הקפיטליסטי ההיפר-טכנולוגי העכשווי, צומצמה להווה-שמתמשך ללא עתיד. בעידן ״האלגוריתמים״ דומה כי התמשכות ההווה אינה יכולה להתפתח אל החדש והמפתיע, אלא נותרת מוכרת במהותה, ניתנת לחיזוי, לניהול והסדרה. האם ניתן לדבר כיום על העתיד באופן שאינו רק פורמאלי או פוזיטיביסטי, אלא גם באופן שמנכיח את הקונקרטיות של הנעלם, הבלתי-צפוי, הפתוח, האוטופי והדיסטופי, בחיינו, ושמסביר מדוע נוכחות שכזו חשובה ואף הכרחית לחיי ההווה?