גליון
70
סתיו 2022
אורלי שנקר, מאיר חמו

הפיזיקה של חץ הזמן הפסיכולוגי

במונח "חץ הזמן הפסיכולוגי" אנחנו מתכוונים לעובדה שתוכן המצבים הנפשיים שלנו (במקרים רבים) מבחין בין עבר לבין עתיד. למשל, אנחנו מרגישים אחרת כאשר יש לנו זיכרון של אירוע כלשהו לעומת ציפייה לאירוע דומה. אם מקבלים את הטענה הרווחת כיום במדעי המוח והקוגניציה כי המצבים הנפשיים נקבעים על ידי מצבי המוח (ואולי גם הגוף) שלנו, אזי עולה השאלה מה בפיזיקה של המצבים הנפשיים קובע את כיוון הזמן הפסיכולוגי. השאלה עולה מכיוון שהפיזיקה היסודית של עולמנו היא סימטרית ביחס לכיוון הזמן. ההסבר הרווח של חץ הזמן הפסיכולוגי מבוסס על החוק השני של התרמודינמיקה והנחת האנטרופיה הנמוכה של היקום כולו בעבר. במאמר זה אנו נטען כי הסבר זה שגוי מיסודו: היפותזת האנטרופיה הנמוכה בעבר אינה הכרחית ואינה מספיקה כדי להסביר את החץ הפסיכולוגי על סמך הפיזיקה בת זמננו. נציע שני תנאים הכרחיים שפעילות המוח צריכה לקיים, כדי שאפשר יהיה להסביר את החץ הפסיכולוגי על בסיס הפיזיקה של המוח: התנאי הראשון הוא כי המצב הנפשי המכוון בזמן נקבע על ידי מצב המוח; והתנאי השני הוא כי במצב המוח הזה יש שבירה של סימטריה כלשהי שאיננה סימטריית זמן. אנו נטען כי שבירת הסימטריה הלא־טמפורלית במוח היא זו שקובעת את חץ הזמן הפסיכולוגי. להצעתנו השלכות רדיקליות: לדוגמה, כי החץ הפסיכולוגי הוא בסיסי ואילו כיוון הזמן של עליית האנטרופיה לפי החוק השני של התרמודינמיקה נגזר מהחץ הפסיכולוגי ולכן לא יכול להסביר אותו.

אורלי שנקר היא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריה האחרונים מראים שפיזיקליזם רדוקטיבי הוא ההסבר היחיד לנפש ולמדעים המיוחדים, שהוא עקבי עם המדע. תוצאה זו מבוססת על המושג של סוגים פיזיקליים אותו פיתחה בספר (עם מאיר חמו, הדרך אל השד של מקסוול, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג׳ 2012) ובמאמרים על חץ הזמן וייצוגו המתמטי, על תפקיד הצופה הפיזיקלי בכינון מושג ההסתברות בפיזיקה, ועל בעיות נוספות ביסודות המכניקה הקלאסית והקוונטית.

מאיר חמו הוא פרופסור בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. הוא סיים את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה של הפיזיקה באוניברסיטת קיימברידג' ב-1996; התזה עסקה בשאלות פתוחות ביסודות מכניקת הקוונטים ופירושיה. חמו כתב, ביחד עם אורלי שנקר, את הספר: הדרך אל השד של מקסוול: יסודות מושגיים של המכניקה הסטטיסטית (בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'), ופרסם מאמרים בפילוסופיה של הפיזיקה: על יסודות מכניקת הקוונטים ופירושיה, מכניקה סטטיסטית קלסית וקוונטית, חץ הזמן, הסתברות בפיזיקה, ועל התזה הפיזיקליסטית בפילוסופיה של הנפש ובמדעים המיוחדים.