על תקווה ללא טרנסצנדנציה

המאמר מציע אפשרות לחשוב על תקווה אשר אינה מכוונת לטוב נצחי או לעתיד רחוק אלא קשורה בתנאים מטריאליים שקיימים בהווה ומותירים את העתיד פתוח ובלתי מותנה. תקווה זו נעוצה בעתיד הנפתח מתוך ריבוי האפשרויות הטמונות בהווה החושף את הממד הטמפורלי של הקיום. אף שדלז לבדו וגם דלז וגואטרי יחדיו אינם עוסקים באופן ישיר במושג של תקווה, אני חושבת שמחשבתם, הקוראת ליצירה של סדר חדש, היא קרקע פורייה ליצירת מושג חדש של תקווה, ולפיכך היא מהווה את מסגרת הדיון של מאמר זה. מתוך מסגרת זו ולצורך בניית הרקע המושגי אתווה מסלול שיקשור בין מחשבתם של ניטשה, בלוך ויוּם. לא זו בלבד שהאונטולוגיה ההיווצרותית, שהתפיסה הפוליטית של דלז וגואטרי נשענת עליה, חבה רבות לפילוסופיה של שלושת הוגים אלה, אראה כיצד מחשבתם מאפשרת לחשוב על תקווה ככוח של יצירה המחבר את הכאן־ועכשיו לעתיד־לבוא. המטרה לפתח מושג של תקווה הקשור באונטולוגיה של היווצרות ובמטפיסיקה של שינוי, וכך להראות כיצד ניתן לחשוב על אוטופיה או על סדר חדש, לא כשאיפה אידיאלית היפותטית – כשום־מקום – אלא בצורה קונקרטית, כמקום אשר בו־ זמנית קיים ולא קיים, בתהליך התהוות.